לפני קצת יותר משנה הופיעה במגזין מקדש מעט מודעה לא שגרתית –"הגשת מועמדות לקבלת תרומה עבור בנייה בסכום של 1.5 מיליון ש"ח".
הקריאה הזו עוררה הדים רבים. עשרות גבאים מכל רחבי הארץ שלחו בקשות, מילאו טפסים, צירפו מסמכים ותיארו את חלומם הישן להקים או להשלים את בית הכנסת שלהם, ותהו בליבם: מי יזכה? איזו קהילה תזכה להגשים חלום ישן?
מאחורי המודעה הזו עמד חיבור ייחודי ומרגש שיצרה "התאחדות בתי הכנסת" עם שתי אחיות מנתניה, דולי ויסמין לבית מגידיש שביקשו להנציח את זכר אביהן, ר' אליהו מגידיש ז״ל, ולהגשים את חלומו הגדול: להקים בארץ ישראל בית כנסת שייקרא "קבליה", על שם בית הכנסת הקדום "אל־קבלייה" בלוב, ולהקדישו לעילוי נשמתו.
האחיות לבית מגידיש התחייבו לתרום מיליון וחצי שקלים לטובת השלמת בניית בית הכנסת, וההתאחדות נרתמה להוציא לפועל מהלך ארצי של בחירת קהילה ראויה לתרומה, ליווי התהליך, ופיקוח הדוק עד השלמתו.
חלום שנמשך 22 שנים
לאחר תהליך מיון ארוך וקפדני, שכלל בחינת צרכים אמיתיים, מחויבות הקהילה ומידת ההתקדמות בשטח, נבחרה קהילת "אדר יהודה" בירושלים, בזכות עמידתה האיתנה לאורך השנים והמסירות של אנשיה: דוד טייב, פרוספר גוזלן, אשר אלגרבלי ודניאל אשרף שלא ידעו ייאוש.
קהילת אדר יהודה נוסדה בשנת 1988 ע"י כמה מתלמידיו של הרב מאיר זיני זצ"ל בפריז, הם חלמו להקים מרכז רוחני בירושלים שינחיל לציבור את ערכי הנצח של עם ישראל כפי שהם עצמם למדו אצל רבם האהוב, אהבת התורה, העם והארץ. בתחילה התקיימו התפילות במקלט שכונתי, אבל מהר מאוד הצטרפו עוד ועוד משפחות ושם נוסד מניין קבוע, לאחר גיבוש הקהילה והמניין הקבוע, פעלו הגבאים לקבלת הקצאה עבור מבנה של קבע. ואכן בשנת 2004 אישרה עיריית ירושלים הקצאת קרקע לטובת הקמת בית הכנסת. ההתרגשות הייתה עצומה, הגבאים הנמרצים ניגשו מייד לבניית בית הכנסת, אך עם הזמן החלו הקשיים, והבנייה התקדמה רק עד לשלב השלד, ובזה נעצרה.
במשך יותר משני עשורים עמד המבנה ברחוב רינה ניקובה – שלד ריק שמביט על השכונה כעדות אילמת לחלום שלא מומש.
השורשים בלוב, "אל־קבלייה"
שם בית הכנסת החדש "קבליה" שעליו התעקשו האחיות התורמות אינו מקרי. הוא חזונו של אביהן ז"ל המחבר את ירושלים של ימינו למורשת עתיקה מלוב.
לפני מאות שנים, יהודי הכפר יפרן שמדרום לטריפולי בלוב, חיפשו מקום להתפלל בו בביטחון ובקדושה. הם מצאו מערה חצובה בסלע, ובתוכה הקימו בית כנסת. שמו היה "אל־קבלייה" – "הדרומית".
המקום נחשב קדוש ונורא לא רק בעיני היהודים, אלא גם בעיני השבטים הברבריים שחיו בסביבה. עדויות רבות מספרות כי גם הגויים העריכו את המקום, לא העזו לפגוע בו, ואף קיבלו את ייחודו. יהודים נהגו לנדור בו נדרים ולהביא נדבות, ורבים העידו שראו שם ישועות.
לאחר שנים נסגרה המערה, ובמקומה נבנה בית כנסת גדול ומפואר מעל פני הקרקע. דורות רבים של יהודי לוב התפללו בו, שמרו על קדושתו והעבירו הלאה את סיפוריו המופלאים.
המסורת מספרת כי "אל־קבלייה" זכה למעמד מיוחד, משום שאבן מבית המקדש בירושלים הובאה אליו בידי שבויים לאחר חורבן הבית השני. האבן שימשה מוקד לתפילות ולברכות, והייתה סמל חי לקשר בין ירושלים לגלות.
רבי מרדכי הכהן, מחכמי לוב, כתב בספרו, "לבית הכנסת אל־קבלייה היו עצי זית מוקדשים מימות עולם להיות פירותיהם תמיכה לו להתקיים, כי ידליקו תמיד מהשמן העושים מהעצים המוקדשים, והשאר נמכר להיות ביד גבאי קופת בית הכנסת לעשות בו צרכי צבור. לא יעיז אדם יהודי או ברברי לחלל כבוד בית הכנסת לגנוב ממנו מאומה מהעצים המיוחדים."
בכך נוצר מודל ייחודי – בית כנסת שאינו נשען רק על תרומות, אלא על "הקדש מתחדש" – עצי זית המממנים את הדלקת הנרות ואת צורכי הציבור.
קבלת התפילות
השם "אל־קבלייה" נושא משמעויות רבות. יש שפירשו אותו כ"המופלאה", בשל הניסים שנודעו בו; אחרים הדגישו את הרעיון של קבלת התפילות, שכן רבים האמינו שכל תפילה שנאמרה בו זכתה להיענות.
עם מתפלליו נמנה רבי אליהו מגידיש ז״ל. המקום עשה עליו רושם כה חזק, עד שלאחר עלייתו לארץ ישראל נשא בליבו תפילה וחלום, לזכות ולהקים בית כנסת בירושלים שיישא את שמו של "אל־קבלייה", וימשיך את מורשתו הקדומה.
שתי אחיות, חלום אחד
השנים חלפו ובימי חיותו לא הצליח ר' אליהו מגידיש ז"ל לממש את חלומו, אך בהחלט הצליח להנחילו לבנותיו דולי ויסמין, שהחליטו להגשים אותו עבורו. הן פנו ל"התאחדות בתי הכנסת" וביקשו למצוא עבורן קהילה שזקוקה לתרומה כספית. הן לא ביקשו לתת תרומה סמלית לסיוע, אלא ביקשו למצוא עבורן פרויקט שלם שזקוק להנעה והציבו תנאי ברור, שבית כנסת ייקרא "קבליה", לעילוי נשמתו ולזכותו של אליהו מגידיש ז"ל.
אך הן לא הסתפקו בכך, אלא הוסיפו וביקשו שחנוכת בית הכנסת החדש תתקיים סמוך לשושן פורים, המועד שבו חל יום האזכרה של אביהן. וזו הייתה משימה כמעט בלתי אפשרית, לאתר בית כנסת ראוי לקבלת תרומה, לחתום איתו על הסכם ולסיים בנייה של בית כנסת מפואר בתוך שבעה חודשים בלבד.
גבאי קהילת "אדר יהודה" וצוות "התאחדות בתי הכנסת" ידעו שזה יעד כמעט לא מציאותי, אבל הדבקות במטרה של האחיות והרצון להגשים את משימת חייו של אביהן הצליחו לרתום את כל הכוחות: בעלי מקצוע עבדו במשמרות, פועלים התמידו שעות ארוכות, והעבודות התקדמו בקצב מסחרר.
מה שנראה דמיוני הפך למציאות: בית הכנסת עמד על תילו במועד, וחנוכת הבית התקיימה במועד אזכרתו של ר' אליהו מגידיש ז"ל.
השראה בעיצוב – עלי הזית
בית הכנסת החדש לא נבנה רק כחזון פיזי אלא גם כגשר סמלי לעבר. בעיצוב הפנימי שולבו מוטיבים של עלי זית, בתקרה, בארון הקודש ובעזרת הנשים.
כך הוטמע זיכרון עצי הזית של בית הכנסת הקדום בלוב, שסיפקו שמן להדלקת הנרות והאירו את תפילות הדורות. העלים הירוקים הפכו לסמל של המשכיות ושל קדושה מתחדשת.
חנוכת הבית – שמחה כפולה
ביום י"א באדר תשפ"ה, סמוך לשושן פורים, התמלא רחוב רינה ניקובה במאות משתתפים. האחיות דולי ויסמין כובדו בגזרת הסרט עם הרב הראשי לישראל לשעבר הרה"ג דוד לאו שליט"א, והאות ניתן. ספרי התורה נישאו בשירה ובריקודים, המזוזה נקבעה, הלוט הוסר, ולעיני הכול נגלה שמו החדש של בית הכנסת – "קבליה", לעילוי נשמתו ולזכותו של ר' אליהו מגידיש ז"ל. סוף סוף התגשם חלומו, אומנם לא בחייו, אבל ביום אזכרתו.
אירוע הפתיחה המרגש הפך באחת לחגיגה קהילתית שכונתית גדולה. תושבי השכונה שראו מולם במשך שני עשורים שלד דומם, נוכחו לראות כיצד מסירות נפשם של הגבאים, שלא התייאשו למרות כל הקשיים וכנגד כל הסיכויים, הגשימה את החלום. הם לא יכלו להישאר אדישים ושמחו יחד, דתיים וחילונים, כאיש אחד בלב אחד.
את האירוע כיבדו בנוכחותם הרב הראשי לישראל לשעבר הרב דוד לאו, השר לשירותי דת הרב מיכאל מלכיאלי, רבני השכונה, אישי ציבור, גבאים ונציגי עיריית ירושלים.
המשתתפים לא היו רק עדים לאירוע בנייה וחנוכת בית כנסת חדש, אלא היו חלק מהגשמת חלום בן דורות, מימוש חזון והנצחת נשמתו היקרה של ר' אליהו מגידיש ז"ל.
"ועשו לי מקדש"
הרבנים הגאונים שנשאו דברים הודו נרגשות לאחיות דולי ויסמין על הזכות החשובה להנציח את זכר אביהן ז"ל, דרך בניית בית כנסת בארץ ישראל ובירושלים עיר הקודש, ועמדו בדבריהם על מצוות בניית בית כנסת. חז"ל קבעו כי מצוות "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם" (שמות כה, ח) אינה מוגבלת למשכן בלבד, אלא מהווה יסוד לחיוב בניית בתי כנסת. הרמב"ן מפרש שציווי זה נמשך לדורות; בכל מקום שבונים בית תפילה לשכינה, מקיימים מצווה.
הנביא יחזקאל (יא, טז) מכנה את בתי הכנסת "מקדש מעט". מכאן פסקו כי יש לנהוג בהם קדושה יתרה. השולחן ערוך (או"ח קנ) מדגיש: "אין בונים בית הכנסת אלא בגובה העיר" – ללמד שהמקום צריך להיות נשגב ונראה לעין. "כאן בפסגת זאב בירושלים, זכינו שאכן בית הכנסת 'קבליה' מתנשא לגובה, הן פיזי והן רוחני", אמרו הרבנים.
ועוד הוסיפו הרבנים הגאונים והזכירו הלכה נוספת הנוגעת לנדבות לבית הכנסת. הרמב"ם (הל' ערכין פ"ו) פוסק כי כל נדר של יחיד או ציבור לבניין בית הכנסת נחשב נדר גמור, ויש בו קדושה. עובדה זו מתחברת ישירות לסיפורי "אל־קבלייה", שם נדרו יהודים נדרים והביאו נדבות, שמרו על עצי הזית, הדליקו מנרותיהם, ומכרו את העודף לטובת צורכי הקהילה. ואין בכך שאלה הלכתית כלל, כי לדעת הפוסקים מותר להשתמש בהכנסות מהקדש לצורכי הציבור, כל עוד הדבר נעשה בפיקוח הגבאים, ומסורת זו נמשכת עד ימינו.
תודה וברכה
האחיות דולי ויסמין הביעו התרגשות ושמחה עמוקה מהגשמת חלומו של אביהן ביום אזכרתו, והודו על הזכות להיות שותפות בבניית בית כנסת מפואר ומוקפד. בדבריהן שיבחו את הליווי המסור והאכפתיות לכל אורך הדרך, והודו במיוחד ליו״ר התאחדות בתי הכנסת אליהו בן הרוש ולעוזרו אליסף על יצירת החיבור והובלת התהליך, תוך תפילה שהמקום יהיה מקור של קדושה, אור וברכה.
בשם הגבאים הודה הגבאי דניאל אשרוף לתורמות על האמון והשותפות שהפכו חלום בן שנים למציאות, וציין כי בלעדיהן הפרויקט היה נותר על הנייר. הוא הוסיף דברי הערכה להתאחדות בתי הכנסת על התיווך והליווי המקצועי.
יו״ר התאחדות בתי הכנסת אליהו בן הרוש הודה אף הוא לתורמות ולגבאים, הדגיש כי המלאכה נעשתה כהלכה וזכתה לברכה, וסיכם כי החזון של ההתאחדות הוא למנוע חלומות קהילתיים שנתקעים לשנים רבות. בית הכנסת “קבליה”, לדבריו, הוא הוכחה חיה לכוחו של חיבור נכון בין תורמים, קהילה וארגון מקצועי.
הדרך שלכם להגשמת החלום
סיפורו של בית הכנסת "קבליה" אינו רק סיפור של קהילה אחת, אלא מודל מעשי להגשמת חלום קהילתי גם לאחר עשרות שנים. הוא מוכיח כי כאשר מתקיימת שותפות נכונה בין קהילה מסורה, תורמים בעלי חזון וגוף מקצועי שמחבר ומפקח – חלומות הופכים למציאות.
קהילות רבות ברחבי הארץ מתמודדות עם אתגרים דומים: בנייה תקועה, מבנים זמניים או צורך דחוף בשיפוץ והרחבה. התאחדות בתי הכנסת מזמינה גבאים ורבנים לפנות אלינו למייל [email protected] ולהירשם למערכת מסודרת, שבמסגרתה נבחנות בקשות באופן מקצועי, תוך הצגת תוכניות, תקציב ויכולת ליווי הפרויקט.
במקביל, ההתאחדות פועלת לחיבור תורמים, משפחות וקרנות המבקשים להנציח זיכרון יקר או להשאיר חותם משמעותי בבניית מקדש מעט. התורמים מגדירים מראש את הקריטריונים החשובים להם, וההתאחדות מבצעת את ההתאמה המדויקת לקהילה המתאימה ביותר.
לאחר הבחירה נחתם הסכם משפטי מסודר, נקבעים לוחות זמנים ברורים, והפיקוח מתבצע לאורך כל הדרך. התשלומים מועברים בשלבים, בהתאם להתקדמות הבנייה בפועל. כך מובטח שחלום התורם יושלם, שקולו יישמע, ובסופו של תהליך יעמוד בית כנסת ראוי, קדוש ומפואר.
