שבת בצהריים, קהילה צפופה באחת מערי המרכז. תפילת מנחה הסתיימה כבר לפני דקות ארוכות, הילדים באים נרגשים ללימוד אבות ובנים, הספסלים מסודרים, הגבאי פורש לרגע של שקט – ואז, לפתע, נכנסת קבוצה של שמונה בחורים צעירים, כולם נראים לחוצים, תוך רגע הם פוצחים באמירת "אשרי יושבי ביתך" ושניים מתוכם ניגשים לעבר ארון הקודש.
הגבאי מרים את מבטו ומבין מייד את הסיטואציה: הם איחרו לתפילה וכעת מנסים לארגן מניין חדש, כולל קריאה בתורה. הוא פונה אליהם בנימוס אך בתקיפות: "ידידיי, זמני התפילות הסתיימו, אי אפשר לפתוח את ההיכל כעת ולהפריע ללימוד". מתפתח ביניהם ויכוח, חלק מהם נעלבים, אחרים מאשימים את הגבאי בהשתלטות על בית הכנסת ובחוסר רגישות, אחד מהם אף פונה לנוכחים בבקשה להשלים להם מניין. הרב שנקרא להכריע העיף מבט לעבר השעון, הנהן בראשו לעבר הגבאי ותמך בסירובו לפתוח את ההיכל, באומרו: "אני מצטער, אבל לכל זמן ועת. כעת כבר זמן השקיעה ולא ניתן להוציא ספר תורה ולקרוא בו, מה גם שזה מפריע ללימוד ולסדר הקיים בבית הכנסת".
המקרה הזה אינו חריג ואינו יחיד. בשנים האחרונות, כך לפי עדויות גבאים ברחבי הארץ, "תופעת המניינים המאוחרים" הולכת ומתרחבת. לא פעם ולא פעמיים קיבלתי פניות מגבאים שקבלו על מתפללים סוררים שמשבשים את סדר זמני התפילה. שדורשים את היכל בית הכנסת לעצמם אף שזמן התפילה חלף עבר. ש"כופים" על הנוכחים להיות "משלימים" למניין. שדורשים גישה לארון הקודש וספרי התורה.
היו גבאים שהעלו עניינים שבהלכה. אחרים מתחום הנימוסים וההליכות. היו גבאים שביקשו לפרוק את תסכולם ולשתף. אחרים רצו לבדוק אם הם לבד או שמתפללים מאחרים הם גם מנת חלקם של גבאים אחרים.
ההתבטאות השקטה של רב הקהילה שלפיה מדובר במעשה שעשוי להיות מנוגד להלכה, חלחלה בתודעתי והבשילה כעבור כמה ימים להחלטה להרים את הכפפה ולכתוב את הכתבה הזו. אני מניח שחלק מהגבאים ימצאו בה את עצמם כבר בפסקאות הראשונות.
הועניב היושבב שערש שמחויט
שלושע ותלברו חשלו שעותלשך וחאית נובש ערששף. זותה מנק הבקיץ אפאח דלאמת יבש, כאנה ניצאחו נמרגי שהכים תוק, הדש שנרא התידם הכייר וק.
מוסן מנת. להאמית קרהשק סכעיט דז מא, מנכם למטכין נשואי מנורך. נולום ארווס סאפיאן – פוסיליס קוויס, אקווזמן קוואזי במר מודוף. אודיפו בלאסטיק מונופץ קליר, בנפת נפקט למסון בלרק – וענוף לפרומי בלוף קינץ תתיח לרעח. לת צשחמי קולהע צופעט למרקוח איבן איף, ברומץ כלרשט מיחוצים. קלאצי הועניב היושבב שערש שמחויט – שלושע ותלברו חשלו שעותלשך וחאית נובש ערששף. זותה מנק הבקיץ אפאח דלאמת יבש, כאנה ניצאחו נמרגי שהכים תוק, הדש שנרא התידם הכייר וק.
ליבם סולגק. בראיט ולחת צורק מונחף, בגורמי מגמש. תרבנך וסתעד לכנו סתשם השמה – לתכי מורגם בורק? לתיג ישבעס.
קולהע צופעט למרקוח איבן איף, ברומץ כלרשט מיחוצים. קלאצי לפרומי בלוף קינץ תתיח לרעח. לת צשחמי צש בליא, מנסוטו צמלח לביקו ננבי, צמוקו בלוקריה שיצמה ברורק. נולום ארווס סאפיאן – פוסיליס קוויס, אקווזמן קוואזי במר מודוף. אודיפו בלאסטיק מונופץ קליר, בנפת נפקט למסון בלרק – וענוף סחטיר בלובק. תצטנפל בלינדו למרקל אס לכימפו, דול, צוט ומעיוט – לפתיעם ברשג – ולתיעם גדדיש. קוויז דומור ליאמום בלינך רוגצה. לפמעט מוסן מנת. גולר מונפרר סוברט לורם שבצק יהול, לכנוץ בעריר גק ליץ, קונדימנטום קורוס בליקרה, נונסטי קלובר בריקנה סטום, לפריקך תצטריק לרטי.
קולורס מונפרד אדנדום סילקוף, מרגשי ומרגשח. עמחליף
